מבצע "ציפור עדן"

הוקרת תודה משנת 1974, על נייר, שלוגו חיל הים בראשו, מעלה את סיפור נחתות סובבות אפריקה
שנטלתי בו חלק, ושרבים לא מכירים ולא שמעו עליו.

בשורות התודה וההערכה המתומצתות לנוסח היבש:
"הערכה על השתתפותך במבצע "ציפור עדן" שכלל הקפת יבשת אפריקה בכלי שייט של חיל הים
 בדרכם מחיפה/אשדוד לזירת ים סוף. המבצע היה ממושך אך נועז, קשה וחיוני ביותר לביטחוננו.
השתתפותך בו, כמו של יתר אנשי הצוות שלקחו חלק בביצועו המושלם, תרמה רבות להצלחתו"
מקופלות שעות וימים רבים של שיוט ארוך וקשה, ומאד לא מקובל בימאות, מסביב לאפריקה,
בנחתת טנקים שאורכה כ-60 מטר.

    הכל החל כשנקראתי למשרד הקישור לצי הסוחר והתבקשתי להתנדב לשירות מילואים ארוך, מבלי שפירטו מהותו.
הסכמתי מייד.
מאוחר יותר, התברר לי שחיל הים פנה לחברות הספנות ובמיוחד לחברת "צים" שיציעו רבי- חובלים
שיתנדבו למבצע.
שלוש נחתות היו בתכנון, אולם אף רב- חובל לא הסכים להתנדב וליטול חלק במבצע, והיחיד, מלבדי,
שהסכים- דרש משכורת גבוהה מאד עבור השירות.
היה זה מפקדי הישיר בחיל הים בדרגת סא"ל...

לאחר גיוסי, קיבלתי נחתת מוזנחת ללא מנועים, קשורה לרציף מספנות ישראל. הצוות היה השלד הפיקודי
וכלל 21 אנשים. ברשימת המטלות שבוצעו:
* הכנסת 3 מנועים
* מכולת קירור
* ציוד אלקטרוני
* ורשימה גדולה של מפות ניווט.
בתנאי עבודה קשים, ללא מטבח וללא רכב להעברת ציוד, הארגון וההזנחה היו בלתי יאומנו!
שתי הנחתות האחרות היו מצוותות וכשירות להפלגה.

יום בהיר אחד, התייצב בנחתת שלי "הרופא". גניקולוג במקצועו שמייד לאחר שהציג עצמו שאל היכן ממוקמת מיטתו, היכן המרפאה, ארון התרופות, והיכן חדר הניתוח...
תשובתי הקצרה לו: "היכן שאתה עומד" היממה אותו באחת... אך בהמשך שיתף פעולה והיווה רוח חיה בהווי הנחתת.

דגל חיל הים הורד מהתורן, ובמקומו הונף דגל צי הסוחר והספינה נרשמה תחת חברת "האחים עופר".
יצאתי להפלגת היכרות עם הנחתת, מייד בתום התיקונים וצמצמתי הצוות  ל-17 ימאים, מרביתו בשירות חובה, פרט לרופא והמכונאי הראשי מהגוררות של נמל אשדוד.

בתדרוך האחרון בנמל אשדוד השתתף גם מפקד חיל הים האלוף בני תלם, ולהצעתי וייעוצי בעניין מזג האוויר והזרמים - התייחסו בשחצנות ובביטול.
נציג "האחים עפר" אדוארד וישינסקי שהציג עצמו כרב-חובל, למרות שמעולם לא שירת על כלי שייט מסחרי,
לא שאה לבעיה שהצגתי בדבר דלק למנועים בנמל פורט אליזבט, והאלוף תלם העדיף להתעלם מהנקודה, שהוכחה כבעייתית ביותר בזמן אמת...

הנחתות יצאו מאשדוד בהפרש של 48 שעות אחת מהשנייה, כשאנחנו השניים בתור, ולא לפני ביקורו של שר הביטחון דאז: שמעון פרס, שהגיע להיפרד ולברך לדרך צלחה.  

הפסיכולוגים הצבאיים חששו למוראל החיילים הסדירים, והקציבו לנו נמלי התרעננות בדרך: פלרמו בסיציליה, לאס פלמס בקנריים ואולפיש ביי בנמיביה. האחרון לפני אילת: פורט אליזבט.

בנמל הראשון בפלרמו, הצטיידנו באספקה טרייה והזמן שהוקצב לצוות לבילוי בחוף היה 4 ימים. יצאנו לעבר הנמל הבא: לאס פאלמס שבו עגנה הנחתת בפיקודו של הנזי.
הנזי טען שבהתאם להוראות המבצע יש איסור ל-2 נחתות לעגון בו זמנית, באותו נמל, ומנע כניסתי. למרות ניסיונות השכנוע שלי לגבי יצירתיות העגינה , שתהא ליד ספינות הדייג
שהיו רחוקות מאד ממנו- לא נעתר לי ונאלצנו להמתין יומיים מחוץ לנמל , עד שהנחתת שלו תצא חזרה לים. הבטחתי לו שעוד יבוא על גמולו...

נכנסתי לנמל בלאס פאלמאס, בקשתי ממפקד חיל הים לדלג על נמיביה, מחוסר עניין במקום ונטישת התושבים עקב איסור ציד ליוויתנים באוקיאנוס הדרומי. למרות שהיינו
מצוידים בדלק ומזון ישירות לאילת, הורינו להיכנס לנמל בפורט אליזבט, כמתוכנן.

יום שישי, ה-13 לחודש ואנחנו חוצים את קו המשווה. טקס החצייה המקובל, נערך ברב כבוד והדר ומפקד הנחתת הראשונה, הנזי, מתקשר אלי ומבשר לי שנמצא כ-2000 מייל ממני
כשדלת הנחיתה שלו נפתחה באמצע הים ו-500 טון מים מילאו לו את הנחתת... התבקשתי לדווח למטכ"ל ומפקדת חיל הים, אך התניתי זאת בתקשורת גלויה ללא הצפנה.
הפתרון היחידי היה בקריאה לעזרת גוררות מנמל בנמיביה, אך הנזי הצליח להרים את הדלת לשאוב המים ולהיכנס לקייפטאון- שם עלתה הנחתת להספנה ותיקוני גוף ע"י רתכים שהגיעו ממספנות ישראל.

מזג האוויר היה נאה ואני המשכתי לפורט אליזבט.

בהזמנת הדלק עבור המנועים שלי, מהסוכן המקומי, נעניתי שיש דלק דומה אך לא הדלק הספציפי שצריכים. המכונאי הראשי שלי טען שדלק זה יהווה בעיה למערכת ההנעה
והקטע האחרון למסע, עד אילת, הנו קטע בסביבה עויינת. בשיחה ישירה ועדכון למח"י הצעתי שאמשיך לנמל דורבן- שם ישנו דלק המתאים לנו .
אכן אושר לנו מהסוכן בדורבן שמחכה לנו רציף לעגינה בעיר ממש, ולרשותנו עמדו 8 (!) ימי התרעננות, לאחר הדילוג של נמיביה.
ארגון אספקה טרייה, וחברת נסיעות- שלוקחת את הצוות בשני סיבובי טיול לשמורת הטבע וספארי-
אין נפלא מכך.

כעבור יומיים, הגיעה הנחתת בפיקודו של הנזי והסוכן מבקש לדעת היכן יעגנו. תשובתי לסוכן שאין אפשרות, עפ"י הנהלים, לשתי נחתות לעגון יחד בנמל, והם יאלצו לחכות בחוץ.
למחרת היום הופיע בנחתת שלנו מפקד חיל הים בלווית רעייתו. התעניין לדעת היכן חצי מהצוות, והוסבר לו שהם מבלים בספארי, ולכשישובו- תצא הקבוצה השנייה.

לשאלה השנייה מדוע הנחתת של הנזי מחוץ לנמל, השבתי שאילו הוראות המבצע... ותשובה נוספת לשאלתו, שאכן כן, הנזי יחכה את שמונת הימים עד שכל הצוות שלי יסיים את טיוליו.

הפעם, התבקשתי ליידע את הסוכן שהנחתת השנייה תיכנס אף היא, בניגוד להוראות המבצע, כי למפקד החייל מותר לשנות דעתו...

לסוכן הסברתי שיש שינוי תוכנית, הנזי יוכל להיכנס לנמל, אך יש לקשור אותו רחוק ככל האפשר באיזור המספנות והמבדוקים. ואכן כך היה.
הנזי הגיע לנחתת עם מח"י למחרת והיו סקרניים מאד לכל השדרוגים והאילתורים שעשיתי בזמן ההפלגה, כמו ההגה האוטומאטי שחסך בכוח אדם וכו'.
איך קצין מילואים כמו אמנון תדמור חשב על רעיון שקצין קבוע לא חשב כלל ואך ייתכן שצוות אחד מתרוצץ על אופנועים בעוד השני מסודר בטיול מאורגן- היו כמה מהשאלות שהפנה
מח"י אל הנזי בנוכחותי...
לאחר ששבו כולם מטיולי הספארי שארגנתי, בשבת בערב תוכננה עזיבתנו את הנמל.

כשהנזי שמע שיוצאים לים בשבת, הקדים את יציאתו לשישי על מנת להגיע לפנינו לאילת.
אנחנו הגענו כמתוכנן- אחריו.

בטכס שנערך לכבודנו באילת, נשאלתי ע"י מפקד חיל הים האם הייתי מבצע זאת שנית.
תשובתי היתה "לא" ב-א רבתי.

לסיכום:

משך המילואים: 103 ימים משך ההפלגה: 64 יום מהירות ממוצעת 11 קשר.